בלוג אישי
 
אם הייתי צריכה ללכת היום ללמוד הוראה, לא הייתי מתקבלת!
אין לי כישורים חשבוניים ולא הייתי מצליחה לעבור 5 יחידות במתמטיקה.
אין לי מושג ב – פרובולות קונוסים ונפח התיבה.
האנגלית שלי בסיסית לגמרי כדי לנהל שיחה קלה (אפילו לספר על ילדותי בקיבוץ...)
בבית הספר הייתי תלמידה בינונית ומטה
זכור לי שהייתי שקטה בוהה בחלונות הכתה, שקועה בחלומות...
הצלחתי ללמוד את הנדרש בלי לקבל עזרה לימודית
 אבל תמיד הרגשתי לא שווה, לא מעיזה להצביע בכתה.
מזלי שלא היו אז מבחנים
 כי אז הערך העצמי שלי היה ממומש בתסכולים.
 
אבל....
הייתה לי ילדות מאושרת
הורי אהבו אותי תמכו והאמינו בי
היו לי תמיד חברות
בהפסקות שיחקתי במשחקי כדור גם עם הבנים
והייתי אלופת המחניים (במגרש גדול)
צחקתי המון וגם בכיתי בקלות
 
בתיכון שלנו לא הייתה תעודת בגרות
כל תלמיד נדרש להגיש עבודה.
אם היו בחינות בודאי הייתי עוברת
בציונים נמוכים מאוד.
 
אחר כך הלכתי לצבא
עברתי קורס
והתקבלתי לטייסת מיראז'ים
כפקידה ראשית.
כנראה שהציון הסופי שלי בקורס היה
מצוין, כך על כל פנים התבטא קצין השלישות
שקיבל אותי בבסיס.
עברתי שרות מעניין ומאתגר
ולמרות טעות פה ושם סיימתי את השרות
בציון מעולה.
 
כשהחלטתי ללכת לשנת שרות בקיבוץ צעיר
עבדתי היכן שהיה בי צורך
לא ידעתי לאן פני. על לימודים לא חשבתי כלל
עד שאחת החברות המשפיעות בקיבוץ אמרה לי
 "את צריכה ללכת ללמוד הוראה"!
קיבלתי את אישור האסיפה.
לפני שקיבלו אותי במכללה עברתי
חודשיים לימודי לשון, אנגלית וחשבון
ועברתי- לא זכור לי כיצד עד היום.
אחרי שנתיים של לימודי חינוך והוראה
שם לראשונה התענינתי במקצועות הנלמדים
וגם הציונים היו למעלה מטובים.
 
 
כזכור הייתי תלמידה מאוד בינונית,
 חסרת תעודת בגרות!
חזרתי לקיבוץ וקיבלתי את הכתה הראשונה.
אחרי השנה הראשונה בה הרמתי קול
וגם צעקתי מידי יום
התישבתי לעשות את החשבון
לא בחוברת, כי אם את חשבון הנפש.
ואמרתי בליבי אם צעקתי
והרמתי קול מידי יום
כנראה שאני עושה משהו לא נכון.
התחלתי להתבונן על הטוב שיש בכל ילד
במיוחד זה הנרגן, הפוגע, האלים, הנחבא אל הכלים.
הבנתי שלמידה תעשה מתוך שלווה ונחת רוח
גם שלי גם של תלמידי
החינוך השתלב בתוך ההוראה
ומשנה לשנה קיבלתי תלמידים מאתגרים יותר
ושיבחתי את דרכי החינוך וההוראה.
חינכתי דורות של תלמידים
ועוד ועוד הורים "דרשו" שילדם ישובץ לכתתי.
חינכתי פעמים 4 שנים את אותה הכתה
בראשית דרכי מכתה א' – ד'
ובסוף דרכי החינוכית מכתה ג' – ו'
לפני פרישתי זכיתי לקבל מחנכת מצטיינת
על הגישות החינוכיות שגיבשתי במהלך השנים
שבזכותן הגיעו הילדים גם להישגים לימודיים
ובעיקר  להיותם בני אדם ערכיים תורמים לחברה.
(על רבים מהם יש לי דיווח עד היום).
הייתי מחנכת יצרתית, קשובה לתלמידיה
מחנכת בגבולות מאוד ברורים ומכילה
תלמידים מאוד מאתגרים.
כינו אותי "מורה לחיים"
אולי כבר אז לפני שנים הבנתי שחינוך נוגע בנשמה של
ילדים צעירים הלומדים את ערכי החיים כשהם
חשים מוכלים ומלאי מוטיבציה להצליח.
ילדים תמיד סקרנים לדעת, לחקור, לנסות.
יכולים להכשל, להיות מתוסכלים ולהמשיך
עם אהבת הוריהם ובתחושה רגועה בכתה.
 
על ילדות מאושרת אחראים ההורים
תרומת המחנכים – למצוא את הטוב בכל ילד
ולחזקו לעזור ולעודד. החינוך דורש מהמחנך
לראות, להקשיב, להסביר, לגעת ברוך,
להציב גבולות באופן אסרטיבי ולא בתוקפנות.
ילדים מועצמים רגשית וחברתית פנויים יותר
ללמידה. שנה מאושרת ומעצימה!
 
 

לקבלת כלים ולשינוי
עידית – להורות טובה יותר
054-4907102
 


 
[ראש האתר]  עידית רונן כספי- הורות מיטיבה ומקדמת - יצירת סמכות הורית , ייעוץ חינוכי להורים.
 
לייבסיטי - בניית אתרים