ביה"ס היסודי
גבולות בטוחים
בתקופה זו עובר הילד מחשיבה אגוצנטרית לחשיבה בעלת אופי סוציומטרי.ההיבטים על התפתחותו הרגשית והחברתית מקבלים אופי אחר. לילד מודעות רבה יותר לסביבתו החברתית.מכאן חשיבות הנושא של נטילת תפקידים, שהיא היכולת להבחין בדרך בה הוא רואה את עצמו לבין תפיסתו את הזולת. גם הדמוי העצמי של הילד מקבל בסיס רחב יותר, והדבר מתבטא בין היתר ביכולתו של הילד להבחין בציפיות המופנות אליו, ובאופן כללי בהבנה רבה יותר מצידו לגבי הנורמות של העולם החברתי שמסביבו.
הדמוי העצמי המתגבש בתקופת ביה"ס מבוסס על שילוב בין תפיסת עצמו לבין התיחסות הילד לדרך בה אחרים תופסים אותו. הקשר בין הדמוי העצמי לבין התפתחות האישיות בתקופת ביה"ס בא לידי בטוי בהשתלבות הילד בעולם החברתי שמסביבו.
אפשר להבחין ב-4 מטלות התפתחויות הקשורות בדמוי העצמי:
א. התפתחות מערכת יציבה של הבנה עצמית. הילד מגיע להכרה ברורה יותר של אבחנה בין מה "שיך לי" לבין מה "שאינו שייך לי". כן גוברת המודעות שלו לציפיות שיש לאנשים ביחס אליו ולהשתיכותו למסגרות חברתיות שונות.
ב. הבנה עמוקה יותר בשאלת תפקוד העולם החברתי. הבנת הילד את מערכת היחסים שבין תפקידים שונים. הכרה זו טמונה בהתנסות שבקשרים החברתיים עם ילדים אחרים.
ג. התפתחות של נורמות וצפיות לגבי התנהגות הילד עצמו והפנמת מודעות הילד לטוב ורע. הדבר נותן אותותיו בשיפוט המוסרי. לא קל למצוא התאמה בין ה"אני הטוב" ל"אני הרע".
ד. התפתחות טכניקות שונות של שליטה עצמית. הסביבה משדרת מסר ברור לילד לגלוי אחריות ושליטה עצמית. ציפיה זו דורשת מהילד לפתח שליטה והבנה עצמית. הילד מבין שעליו לדחות סיפוקים מידיים ולעמוד בתסכולים על ידי המנעות מהתנהגות שהסביבה אינה רואה בעין יפה.
לדמוי העצמי אופי דינמי והוא משקף מגוון התנסויות מהעבר. נמצא מתאם בין הדמוי העצמי לבין ההישגים הלימודיים. כמו כן נמצא קשר בין רמת ההישגים לבין היכולת הקוגניטיבית כפי שהילד עצמו תופס אותה. (ככל שיכולתו נראית לו טובה יותר כך מתחזקת אצלו המוטיבאציה להישגים לימודיים).
עד גיל ביה"ס נוטים ההורים להתערב בנושאים הקשורים בסדר יום, הרגלים ליד השולחן, רחצה, התלבשות וכו'. מגיל ביה"ס מצפים מהילד שימלא מטלות שונות בבית כגון: עזרה בסידור השולחן, הדחת כלים, פינוי פח אשפה וכו'. משמעות שעורי בית ונושא הלימודים מקבל עוצמות בעתיים יכולים להתעורר ויכוחים קשים במשפחה. במחקרי אורך מדגמיים נמצא שדפוסים חינוכיים של ההורים לילד בן 12, מראים במידה רבה על יציבות והמשכיות בהשואה לדפוסים שהיו קימים כשהילד היה בן 3. בגיל 12 נותנים ההורים משקל רב יותר להשגיות ועצמאות הילד. במהלך תקופת ביה"ס חל תהליך של העברת חלק מכוחם של ההורים אל הילד. ההורים יכולים להתיר את הרסן אל הילד שמגלה מידה רבה יותר של שליטה ומשמעת עצמית.
מכאן שיש חשיבות רבה לתקשורת ברורה בין הילד להוריו. על ההורים מוטלות 3 משימות:
א. עליהם לכוון את הילד ולתת לו תמיכה ממרחק, בתוך גבולות בטוחים.
ב. כאשר הילד לידם לנצל זמן זה בצורה יעילה.
ג. לחזק את הילד ויכולותיו כדי לכוון עצמו להפנמת אמות מידה של טוב ורע.
אוירה של תקשורת פתוחה משמשת בסיס להתפתחות רגשית וקוגניטיבית טובה. כשההורים יודעים לגלות רגישות והתחשבות לגבי גבולות יכולות הילד, הם מעבירים מסר ברור שמעודד את הילד לנצל את הכוחות העומדים לרשותו. בגיל זה חברת בני גילו תופסת מקום חשוב בחייו.הילד מתחיל להיות רגיש למעמדו החברתי. חשוב לו להיות מקובל בחברה. מתפתחת מערכת יחסים חברתיים לפי נורמות המקובלות בחברה.
